עיצוב תולדות הזמן ועיצובו

ושוב אני נוכח כמה מוזנח אני, כמה אני מזניח תצמי וכמה הפנמתי ללמוד דרכי הזנחה שונות ומשונות.
משומה זנראה ממש טבעי לאנשים, לאורך שנות קיום, שאני- להלן האוד (עץ שרוף המוצל מאש),
מתפקד ל10%-30% מדרישות החברה, האלמנטריות- נעל נזרקת בסוף משפט!

כל הלילה לא ישנתי בגלל מיגרנה, זאת בפעם ה1000 בשלוש השנים האחרונות.
אז סוף סוף לאחר הליכה שמטרתה לערבב את העצבים התישבתי אל מול בית מרקחת וחיכיתי לרוקח שיפתח את יומו.
כשהגיע כמובן שקיבלתי אותו בקישקוש בזנב וביקשתי ממנו שיתן לי את הכדורים הכי כימיים והכי חזקים נגד מיגרנה.
הדגשתי ממש - כימי ותעשיתי.. מבחינתי שיהיה רעל מזוקק העיקר שיביא מזור בלאט.
בקיצר מהון לשלטון המוח מתאוורר ואז אני מרגיש כמו מישהו שקיבל מתנה.
לא זוכר שגרה ללא הכאב, רק מוקיר את העלמות המכשול לחשיבה ותיפקוד יחסי.
וזאת לא פעם ראשונה שאני נוכח ומתלהב מהנושא אבל עכשיו אני גם כותב את זה - אם לא היו מכשולים ספציפיים
מוגדרים הייתי מפקד. אם המוח שלי לא היה מפסיק מתעייף לחשוב ולפקוד על הגוף לעשות דברים אחרי זמן מסוים,
הייתי ממשיך לתפקד כמו שאתם רוצים... אז מה אתם רוצים בעצם?

הבעיה שכל פעם שרציתי בחיי לפתור בעיה ועיצבו לי דפוס התנהגות נמנע.
נכון הכל בידנו אבל אם יקשרו לכם תעיניים יקח לכם זמן לעצב לכם תזמן.
לא אני הולך להכנס בקופת חולים הזאת!